איך הפכתי מיליון שקלים ל- 25 מיליון שקלים ?

מיד אני אספר לך בדיוק מה המהלך המעשי שאפשר לי להפוך מיליון שקלים ל- 24 מיליון שקלים אלא שלפני כן אני חייבת להתוודות:

1. לא עשיתי את זה לבד וקרוב לוודאי שגם לא הייתי מצליחה לעשות את זה לבד. השותפה שלי להצלחה הזו הייתה נטע גולן .
2. הסיפור שאספר לך בעוד כמה רגעים יכול להיות אנלוגיה שיש בה צידה מועילה לחיים שלמים, ויכול גם לא – תלוי בך
3. היו כמה משתנים שהקלו עלינו להשיג את התוצאה הזו ולמרות זאת, עדיין ממליצה את ההמלצה שהמלצתי לך בסעיף 2.

אז איך הפכתי מיליון שקלים ל- 24 מיליון שקלים ?

כדי להרגיע את המיינד שלך שעכשיו עושה פליק-לק באוויר עם הידיעה שאני מיליונרית, נתחיל בפרט הכי חשוב: אין טעם לבוא לבקש הלוואות או סיוע למצבי חירום כי אין לי את הכסף הזה בבנק (עדיין 😎 ) – מדובר בהשגת מטרה שהתבקשתי להשיג בזירת המשחק פרשביז.

“אהה…אז תגידי… עבדת עלינו…” – כך יכול להיות שאומר לך המקטרג הפנימי ואני עונה לו: תחשוב שוב עם עצמך: האם הכסף הוא הדבר הכי חשוב בחיים שלך ?

אני מציעה גם לך לחשוב על השאלה הזו.
זו נקודה למחשבה שהתחדדה לי תודות להרצאה של רונן גפני – יזם המשחק פרשביז – במהלך משחקי המנטור שבהם הוזמנתי להשתתף ואני ארחיב עליה עוד קצת בהמשך.

בפוסט הזה אני עומדת לשתף אותך בתובנות ובלימוד העצמי הכי כנה שלי כי אני מאמינה שחוכמת ההמונים שייכת להמונים וככל שנסכים לשתף ולחלוק, כך נעצים את היכולת ההדדית לצמוח ביחד וליצור זירה עסקית בריאה ומוסרית יותר.

נצא לדרך  🙂

ביום משחקי המנטור, שהיה יריית הפתיחה של השקת המשחק פרשביז, שיחקנו פעמיים. בפעם השנייה, הונחינו, כל המנטורים, להגיע למטרות ספציפיות שהותאמו לכל אחד מאתנו בשונה מהאחר.

על הפתק שאני קיבלתי נאמר:
“את מתחילה את המשחק עם כסף וקלפי פעולה כמו כולם אבל אין לך שחקן. עליך להכפיל את הכסף שלך פי 3 ”
לטובת מי שלא שיחק את המשחק אספר שמדובר במשחק שולחן שיש בו הדמיה לזירה העסקית והידרשות לשימוש במיומנויות וקבלת החלטות כמו בחיים, בהרבה מימדים בבת אחת. קטונתי מלהסביר את כללי המשחק כאן ואני גם לא חושבת שזה מה שממש מעניין אותך כרגע, אבל, אם תוך כדי ירגיש לך בבטן דגדוג כזה שגם לך בא לחוות את המשחק – תוכל לעשות את זה כאן.

איך מכפילים את הכסף פי 3 בלי שחקן על הלוח ?

בחזרה למטרה שלי – המשמעות של ההנחיה הזו הייתה שאני נדרשת להכפיל את הכסף פי 3 אבל אני לא יכולה ללכת על הלוח בעזרת זריקת קובייה. במילים אחרות: אני במשחק אבל לא על הלוח במובן הפשטני של כללי המשחק. איך עושים את זה ? בלעתי רוק לרגע כי לא היה לי מושג מה צריכים להיות הצעדים שייקחו אותי לשם.

המשחק התחיל במקביל ב-8 שולחנות. כלומר, היו 8 זירות משחק (לכל שולחן היה שם של עיר בירה אחרת ברחבי העולם) – באנלוגיה לחיים, שיחקנו בזירה עסקית מסוימת שהיא חלק מהכפר הגלובלי הרחב.

השותפים שלי לזירה מתחילים לדבר ולתכנן מהלכים, משתפים במטרות האישיות שכל אחד קיבל, ואני כותבת לי על נייר: קיבלתי מיליון, ההנחיה להגיע ל-3 מיליון, אני מאתגרת ורוצה להגיע ל- 5 מיליון.

למוח שלנו מאוד נוח להישאר בפשט : “ככה אומרים ככה אני עושה, זה המינימום – את זה אני משיג, אמרו לי ככה – אני עושה ככה (ראש קטן)”. בחרתי לאתגר את עצמי.

הטיפ הראשון שלי אליך: אנחנו יכולים לבחור בכל רגע נתון לאיזה גובה אנחנו רוצים לקפוץ, אין שום דבר חיצוני שיכול לבחירה פנימית שמלווה בידיעה פנימית, רגשית כזו, ש: “לשם אני מגיעה”.

אחרי כמה מהלכים שהשותפים שלי בשולחן עשו על הלוח, הבנתי שלהכפיל פי 3 בשולחן לא ילך לי כל כך מהר ובטוח. נעמדתי ואמרתי להם: אני אעזוב אתכם לכמה רגעים, אני יוצאת לעשות סיבוב בעולם ולבדוק מה קורה בזירות אחרות ואיך אני יכולה להשיג את המטרה שלי בשיתופי פעולה בחוץ.

כשבוחרים לפרוץ את גבולות הגיזרה

בדיוק ברגע שנעמדתי והתכוונתי לצאת לסיבוב בעולם, מתקרבת אלי נטע גולן עם חיוך ואומרת לי: “גם אני קיבלתי מטרה כמו שלך, בואי נשיג אותה ביחד. כמה לך יש, היא שואלת אותי. מיליון אני עונה. לי יש 6 מיליון היא מראה לי את מגדל הזי’טונים שלה. אם כך, להכפיל פי 3 אנחנו צריכות 21 מיליון”.

פאוזת העמקה  😛

בכמה הדקות האלה קרו כמה דברים שלקחתי איתי לחיים:

1. ברגע שהחלטתי שאני יוצאת החוצה, בודקת זירות אחרות, מוצאת עוד אופציות להשיג את המטרה שלי – הגיעה אלי הזדמנות.
   כוונה עמוקה וכנה, שיש בה תדר של נחישות ויצירת מציאות חוזרת אלינו בהדהוד חוזר. כל מה שצריך לעשות זה באמת להתכוונן ולהפוך את הכוונה הזו לידיעה פנימית ביחס להשגת המטרה. הנקודה היא שצריך להסכים להעז לצאת החוצה מהמשבצת המוכרת.מהמשחק לחיים אני לוקחת בדיוק את הבחירה הזו, לצאת לזירה הבינלאומית. זו בחירה שהמשחק והמהלכים בו אפשרו לי להבין עד כמה זה אפשרי – במיוחד בעידן הזה שיש לנו את הזכות לחיות בו – בעידן הרשתות החברתיות שהקשרים ניתנים ליצירה בכמה מהלכים של חיפוש ברשת.
2. הזדמנויות צריך לזהות. ההזדמנות הפעם הייתה הצעה לשיתוף פעולה. אני מודה שלמרות שמדובר במשחק, היו פעמים בעבר שלגמרי החמצתי הזדמנויות והצעות לשיתוף פעולה כי … טוב, זו תובנה בפני עצמה, תיכף אכתוב עליה.אבל בואו נדבר על שיתופי פעולה בפני עצמם. באחת התקופות השנה גיליתי עם עצמי שאני רוצה לגייס שותף למיזם גדול שאנחנו מפתחים כבר הרבה זמן. ידעתי שמה שאני רוצה שהשותף הזה יביא זה כסף. כן, שיזרים מימון למיזם כדי שנשקיע במשאבים הדרושים מהר יותר ונעלה לאוויר את המיזם.

העניין הוא שבכל פעם שהפכתי בראש את המחשבה הזו הגעתי למסקנה שלא יגיע שותף כזה כי לי אין לשים סכום כסף מקביל למה שאני רוצה שיביא מישהו מבחוץ. בתפיסה שלי לא היה שוויון ביני לבין השותף הסמוי הזה ולכן לא יכולתי להביא את עצמי למצוא אחד כזה. המחשבה שלי על אי שיוון הדדי ותפיסת ערך עצמי נמוכה בגלל כמות הכסף שיש לי באופן אישי חיבלה בגיוס משקיע.

עם נטע קרה משהו יפה, היא הגיעה עם 6 מיליון ולי היה רק מיליון אחד. היא לא היססה להציע לי שיתוף פעולה ולא חזרה בה בגלל שהיה לי פחות ממנה. הכסף לא היה המטרה עצמה אלא להגיע למטרה הייתה המטרה. לנטע, מן הסתם היו הסיבות שלה לבחור בי לשיתוף פעולה…

היא כנראה זיהתה בי משהו שיכול לעזור גם לה להגיע למטרה שלה.

תזכורת לעצמי: מה שאחרים רואים בי לא תמיד גלוי לעצמי.

מהסימולציה הזו הבנתי שכאשר יש לנו מטרה משותפת עם מישהו נוסף, בכלל לא חשוב אם כל אחד מביא כמות שווה ממשאב מסוים. נהפוך הוא, הגדולה היא לזהות איזה משאבים מביא כל אחד לשותפות כדי להשיג ביחד מטרה משותפת בלי להשוות “כמה מביא כל אחד ממשאב מסוים לשותפות”.

קיבלתי אומץ והבנתי שכמות הכסף היא לא בהכרח המדד לתרומה שלי בשותפות – אני מגיעה עם סל של איכויות שמייחדות אותי ושאיתן אני יכולה לתרום לשותפות. ההבנה הזו היא אחת ההבנות המשמעותיות ביותר שממש מילאו אותי בדרייב ליזום מהלכים שחששתי או נמנעתי לעשות עד עכשיו.

ומה אתך: כמה פעמים, כששקלת שיתוף פעולה כלשהו, עברה בך המחשבה “מה יש לי להציע לו או לה” ? כמה פעמים תפסת את עצמך “פחות” ממישהו אחר בגלל שיש לו משאב מסוים בכמות גדולה יותר משלך ?

3. לגבי היכולת לזהות הזדמנויות: אחת התצפיות שלי במשחק על עצמי גילתה לי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד על היכולת לזהות הזדמנויות לטווח הארוך.

בסיבוב הראשון שיחקתי עם אדם מקסים שלימד אותי מה המשמעות העמוקה של ראיה רוחבית ויכולת לעשות מהלכים מהירים כדי להגיע מהר למטרה. הבחור הזה הציע לי די מוקדם במהלך המשחק משאב מסוים שהיה לו אלא שאני לא יכולתי לזהות מהר את ההזדמנות ארוכת הטווח שלי איתו ופסלתי את ההצעה בגלל שבטווח הקצר היא לא הועילה לי.

בסוף המשחק הבנתי שבחינת הזדמנויות חייבת להיעשות בצורה רב ממדית ולטווחים שונים ולעיתים שווה לנו לקבל הזדמנות שבטווח הקצר אין בה תועלת מידית לנו, אבל בטווח הארוך, נצא ממנה נשכרים. כמו שאמרתי, יש לי עוד המון מה ללמוד ובמיוחד בכל מה שקשור במינוף כספים. הבחור הזה פשוט וירטואוז. אני מדברת על זוהר ליבוביץ.

ובחזרה למשחק, המהלך שאפשר לנטע ולי, לא רק להכפיל את הכסף שלנו פי 3 אלא להגיע אפילו להרבה יותר מזה הוא מינוף הכסף לא באמצעות הקמת עסקים, שזה בעבורי המהלך הטבעי שאני מכירה הכי טוב ואפשר לומר גם מומחית בו, אלא דווקא באמצעות הבורסה, שוק ההון. מעשית, מדובר על מהלך שנעשה בכמה זירות.

בפועל עשינו את המהלך הכי בסיסי ופשוט שכולם מכירים בשוק ההון: קנינו נמוך ומכרנו גבוה. אלא ש… קנינו מניות בשער נמוך בזירה אחת, טיילנו בין הזירות האחרות (בדקנו בורסות אחרות בעולם) ובדקנו מה השער של המניות בשווקים אחרים. בשוק שבו גילינו שהמניה נושאת את הערך הכי גבוה – מכרנו. פרצנו את זירת המשחק היחידה ופעלנו במרחב הגלובלי. כך, מ-7 מיליון משותפים קיבלנו 25 מיליון – 4 מיליון יותר מהמטרה אליה היינו צריכות להגיע.

לנוח על זרי הדפנה ?

המהלך הזה הביא אותנו להשיג את המטרה מהר מאוד בעוד שבשולחנות המשחק עוד היה בעיצומו. לכאורה יכולנו לומר: טוב, הגענו למטרה – נגמר לנו המשחק.

בפועל אמרנו: מה עכשיו ? מה עושים מכאן ?

הצעתי לה: בואי נקים עסק חברתי שיש בו גם שורת רווח כלכלי וגם שורת רווח חברתית. בואי נעזור לשחקנים האחרים להגיע למטרות שלהם. יש לנו כסף, יש לנו קלפי פעולה, בואי נקדם כל אחד מהם לעבר המטרה שלו ובה בעת נשמור על הכסף שלנו ואפילו נשתדל להגדיל אותו.

בשלב הזה המשחק שלנו עבר לפזה אחרת לגמרי – הכסף ממש לא היה מטרה, גם המטרה המשותפת הראשונית כבר לא הייתה מטרה – התחברנו למטרה גבוהה יותר.

עם המטרה הזו חזרנו לשחק ובעזרת המשאבים שהיו לנו – עזרנו לאחרים להגיע למטרות שלהם. סיימנו את המשחק עם 26.5 מיליון.

התובנה שהכי הייתי רוצה שתישאר אתך היא: עם החיבור למטרה חברתית גבוהה, העזרה לאחרים והתגמול שלהם על העזרה שלנו – צמחנו לא רק ברמה האישית (זה פשוט מרגיש טוב לעזור לאחרים) אלא גם בשורת הרווח הכלכלית.

הבחירה הזו לעזור לאחרים, להחזיר לסביבה, לתרום לקהילה, לפעול מכוונה של לעזור לאחר – תמיד מתגמלת.

בשורה התחתונה: לא חילקנו את הכסף ביננו כי זה כבר ממש לא היה האישו. אם אכן היינו מחלקות אותו, נטע הייתה מוכוונת להכפיל פי 3 – היא הייתה מושכת את 18 המיליון שהגיעו לה ובכך משיגה את המטרה האישית שלה. אני כתבתי על הנייר שאני רוצה לאתגר את ה “פי 3″ ולהגיע ל- 5 – הייתי מושכת 5 מיליון מהקופה (הגעתי למטרה המאתגרת יותר) ואחרי המשיכות האלה, עוד נשאר כסף לשתינו להשקעות בעזרה לאחרים.

את כל זה אולי אך בספק רב, הייתי יכולה להשיג לבד, אבל אין ספק ששיתוף הפעולה עם נטע העצים את שתינו וגרם לשתינו לעוף על המטרה. חתמנו את היום, נטע ואני, בסיכום: בואי ניפגש ונסער מוחות – גם אנחנו צריכות את ה”אי” שלנו.

“האי” על לוח המשחק מסמל את הנקודה שאליה אנחנו רוצים להגיע בכל שלב ומרחב בחיים.

הדרך לשם לעולם אינה אחת. כמות הדרכים לשם היא אינסופית וזו התובנה הכי חשובה ועמוקה שאתה חזרתי הביתה ממשחקי המנטור: קיימות בעבורנו אינסוף אפשרויות, כמספר הקשרים וההצטלבויות של אנשים ואירועים במטריקס שאנחנו חיים בו.

בחרתי ואני מזמינה גם אותך, להיפתח לעושר העצום הזה שקיים כאן בשביל כל אחד מאיתנו וכל זה קרה בסופו של יום משחק אחד.

הכי אני מציעה לך ללכת לשחק – אפילו פעם אחת !

שיתפתי אותך רק בחלק קטן מהתובנות שהמשחק הזה מייצר. האתגר הגדול הוא לקחת את התובנות מהמשחק ולהשתמש בהן בחיים. יש לזה הרבה דרכים אך זה לא מה שצריך להרתיע אותך מלהתחיל לשחק ולגלות בתוך תוכך : “שאין מקום שהוא רחוק מידי“.

נ.ב.
תודה רבה לנשות פרשביז ישראל, רויטל פיזנטי וקרן בן נון על היזמה, על האירוח למופת ועל יצירת ההזמנות לשחק שוב את המשחק הזה ולצאת עם מוטיבציה מטורפת לזרוק עוד ועוד קוביות על הלוח ובעיקר – לפרוץ את גבולות ישראל ולצאת לזירה הבינלאומית  🙂

המשך יבוא..

ועד אז – אשמח לתובנות משלכם על התובנות שכאן, לשיתופים ולכל דבר שחולף לכם בראש 🙂

שימשיך ויתעצם הטוב הזה

קרן