ומה הקשר לשינוי הרגלים (כל הרגל) בחיים שלך
למה אני מספרת לך על הפסקת העישון שלי ?
כי בעיקרון, כשמתרגלים את המוח לייצר שינויים, השינויים מפסיקים להפחיד, יש נכונות גבוהה יותר לבחור בשינוי ואפשר לייצר מציאות חיים שבה יש לנו יותר ממה שאנחנו מבקשים לעצמנו (וזה לא בהכרח יותר לקוחות או יותר כסף).
30 שנים עישנתי. אני לא מתביישת להודות בזה. אהבתי לעשן. אהבתי את כל הסיפור סביב אחזקת הסיגריה ושאיפת העשן ונשיפת העשן החוצה.
האמת שהסיגריה הייתה חברה מאוד טובה שלי. כל עוד אני דאגתי שיהיה לי עוד ממנה, היא לא איכזבה אותי.
כשהיה לי שמח או עצוב, כשהיה לי חם או קר, כשהייתי ערנית או ישנונית, כשהייתי בשלווה או בסערה – לא משנה מה היה המצב, היא אף פעם לא איכזבה אותי ותמיד אבל תמיד שירתה אותי.
ואני, שנאמנות היא תכונה באופיי – שמרתי לה אמונים.
מידי כמה שנים, במיוחד בהריונות, נפרדתי ממנה לטובת הבריאה שנבטה בתוכי. אחרי ההריונות לא חידשתי איתה מיד את הקשר, כדי שהריח לא יפריע לתינוקות הטריים אבל איכשהו, תמיד חזרתי אליה. כי היא תמיד הייתה שם.
כך התפתחה ביננו אידיליה נחמדה. ידעתי שהיא שלי לנצח אם אהיה שלה לנצח. אלא שבתודעה כבר קיננה בי ההבנה שאני מכורה.
ואפילו כשידעתי שאני מכורה זה לא הפריע לי. המשכתי לעשן.
אני זוכרת שבאחת הפעמים שפגשתי את רמי רומנובסקי האיש שאחראי על גמילתם של אלפי מעשנים בזכות השיטה של אלן קאר שהוא הביא לארץ , הרגשתי לא בנוח לעשן לידו.
הוא חייך אלי ואמר לי: “זה ממש לא מפריע לי שאת מעשנת. ברגע שתביני למה את מעשנת את תפסיקי לבד”.
עניתי לו: “אני יודעת למה אני מעשנת. בגלל זה אני מעשנת, אני נהנית מזה ואוהבת את זה…” הוא חייך ולא הוסיף. בדיעבד אני מודה בקול רם: הוא ממש ידע מה שהוא אמר. לקח לי שנה להבין בעצמי.
חודשים רבים אחר כך, גיליתי שהתוכית הקטנה שגדלה לידי, ביתי בת השנתיים, נמשכת כמו מגנט אל נרתיק הסיגריות שלי. עם הזמן נחרדתי לגלות שהיא, מתצפיות שגרתיות של תוכי בין שנתיים, למדה איך מגלגלים סיגריות. נורה אדומה נדלקה לי בראש ועדיין לא הפסקתי לעשן.
הגדול שלנו, במשך לפחות שנה היה זורק לי מעת לעת: אמא תפסיקי לעשן, אני לא רוצה שתמותי כמו שאמא של אבא מתה (היא נפטרה בהיותו בן 9). הפחד שלו לאבד אותי היה שקוף ועדיין לא הפסקתי לעשן.
עישנתי כמו מכורה טובה והיו לי סיבות מאוד טובות להסביר לכל מי שהרים גבה וראה שאני מעשנת.
עד שיום אחד נגמר לי הטבק. זה היה ליל שבת. נסענו להביא את הילד. תכננתי לעבור בדרך בפיצוציה לקנות טבק. לא הצלחנו בכיוון הלוך. אמרתי: לא נורא – בחזור. אלא שהלכנו ולא היה חזור עד אחת בלילה. נשארנו שם לארוחת פויקה ליד המדורה.
באחת בלילה כבר לא היו בפרובינציה שלנו פיצוציות פתוחות לקנות טבק.
לא נורא, ניחמתי את עצמי – מחר בבוקר.
ואז הגיע מחר בבוקר ו שאלתי את עצמי : את הולכת לקנות טבק ?
התשובה הפתיעה אותי: הטעם מגעיל לי בפה. וגם נמאס לי מהריח שנדבק לי לבגדים ולשיער וגם נמאס לי לרדוף אחרי הטבק הזה.
עם שינויים ובמיוחד כשהם נחשבים דרמטיים* יש לדעתי 4 עניינים מרכזיים
- ההתעוררות ובחירה
- הפרידה – איך אני אפרד מההרגל הזה והזה ?
- הפחד – מה יקרה לי תוך כדי השינוי / אחרי השינוי ?
ככל שאנחנו זקוקים למידה גדולה יותר של וודאות וביטחון, כך הפחד מהשינוי גדול יותר - השימור – איך אני משרישה את השינוי והופכת אותו להרגל חדש ?
* שינוי דרמטי: שינוי שהוא בחזקת גמילה מהתמכרות. אגב, לדעתי, כל עקירת הרגל שורשי הוא כמו גמילה מהתמכרות…
באותה שבת בבוקר זה פתאום היכה בי חזק: אני שבויה שלה – של הסיגריה. אני, שחופש הוא ערך עליון שמנחה ומוביל אותי כל החיים – חיה בכלא של הסיגריה והטבק.
מבחירה חופשית לחלוטין, הכנסתי את עצמי לכלא וציפיתי אותו באור נגוהות (הסברים מניפולטיביים) כדי שלא אראה את העובדה הכואבת שאני בתוך כלא שיצרתי בעצמי לעצמי ועל המזבח הקרבתי את הערך החשוב ביותר בעבורי בחיים: את החופש.
באותו הרגע שמעתי את הקול אומר: לא רוצה את הכלא הזה. אני יוצאת ממנו החוצה. זה היה הרגע שבחרתי בשינוי.
אלא שרגע אחד אחר כך עלו השאלות:
ומה יהיה אם אני ארצה לעשן, הרי זה צורך… ומה יהיה אם אני אעלה במשקל – הרי כולם משמינים… ומה יהיה אם אני אגיד שאפסיק ואחר כך אחזור לעשן – איך אוכל להסתכל לאנשים בעיניים ?
כך שטו להם פחדים רלוונטיים ולא רלוונטיים בתודעה שלי, כי המיינד שלי ושל כולנו אלוף בהצפת פחדים שמטרתם בעיקר לשמור שלא נעשה שינויים.
איך התמודדתי עם הפחדים שמונעים מלעשות את השינוי ?
מה שעזר לי להתגבר על הפחדים האלה היו 3 דברים:
- האמונה שלי בחופש. הבנתי (הבנה רגשית, הבנה ברמת התא ולא בשכל) את הקורבן שהקרבתי והוא היה יקר לי מידי.
- נחישות. החלטתי שאני לא מקריבה יותר חלקים מעצמי ויצרתי לעצמי מערכת תמיכה. אוסף של “תנאים מקלים” כדי להתמודד עם הפחדים.
- מעקפים שיצרתי למיינד.
לגבי הפחד “ואם ארצה לעשן” – יצרתי הצהרה שאמרתי לעצמי בכל פעם שהתשוקה לסגריה תתעורר: הפסקתי לעשן. מדהים. לא אמרתי: “אני לא מעשנת יותר” אמרתי: “הפסקתי לעשן” – בחיוב.
בלי לתכנן בעצם שידרתי לתת המודע ולמודע, מלא פעמים ביום (כי אמרתי את זה מלא פעמים כי רציתי לעשן מלא פעמים) “הפסקתי לעשן”. החלפתי את “לא מעשנת” ב-“הפסקתי”. התוצאה במציאות: הפסקתי.
אחרי כמה ימים קרה משהו מדהים (ואני יודעת לומר לך את זה בדיעבד) : כמות הפעמים שעניתי לתשוקה במשפט הזה, הלכה וירדה.
אחרי שבועיים התחוור לי שאני אפילו לא אומרת את זה. כעבור חודשיים התחוור לי שנדיר שמתעוררת בי תשוקה לעשן וכך עד היום.
ביחס לפחד מהשמנה (ואני, בהגדרה אישיות פחממתית) לא השקעתי יותר מידי מחשבה בהתחלה כי אמרתי לעצמי: קודם תפסיקי לעשן ואחר כך נטפל בהשמנה אם תהיה.
אלא שקרה דבר מדהים נוסף: מכיוון שהפסקת העישון הייתה בחזקת “עקירה מהשורש של הרגל שוטה” לא חיפשתי תחליפים. המשכתי לאכול בדיוק את אותה הכמות של האוכל שאכלתי לפני כן.
זה כמו בגינה, כשעוקרים עשבים שוטים שצומחים אחרי הגשם, החור מתמלא מאוד מהר באדמה שנופלת מהצדדים ולא משקים את המקום שבו היה העשב השוטה. המיינד שלי לא ביקש אוכל כי לא היה שם חור למלא.
והדבר האחרון שהכי פחדתי ממנו היה: “לספר שהפסקתי ואחר לצאת כישלון כי לא הצלחתי”. הפתרון לזה היה מאוד פשוט: לא אמרתי לאף אחד. גם לא אמרתי בבית. לא אמרתי לבן זוגי ולא סיפרתי לילדים.
את נרתיק הטבק השארתי במקום שהוא היה מול הפנים של כולם. לא עשיתי טקסים ולא יצאתי בהצהרות חיצוניות. בחרתי לעשות את השינוי לעצמי. קודם כל לעצמי. רק שבוע לאחר מכן, שאלתי את בן זוגי: תגיד אתה לא שם לב שאני לא מעשנת ? והוא ענה: ” וואלה. הפסקת לעשן?”
זה היה כל כך טבעי בבית שאני לא אעשן שאף אחד בכלל לא שם לב שאני בסאגה של הפסקת עישון.
היחיד שידע מהרגע הראשון היה המטפל שלי בדיקור סיני והוא לשמחתי סיפק את התמיכה שלא ידעתי שחשוב שתהיה: תמיכה פיסיולוגית. דרכו למדתי שכאשר מפסיקים לעשן למעשה מפסיקים להפנות חום אל הריאות ומערכת העיכול ויש חשש לתקיעות אנרגטית ופיסיולוגית. הדיקור פשוט פתר את זה.
מסתבר, שגם להפסקת עישון דרוש ידע תומך 🙂 .
4 חודשים אחרי שהפסקתי לעשן בחרתי להפסיק לאכול חיטה, גלוטן וכל מה שעשוי מהם.
טפו טפו טפו, זה הולך לי בקלות. גם כאן אני פשוט אומרת לקול שמבקש ביס: הפסקתי לאכול את זה.
שינויים מפחידים באופן טבעי אבל זה לא אומר שאי אפשר.
כתבתי את הפוסט הזה ביום הראשון של שנת 2015 כדי לעודד אותך לבחור מחדש בכל רגע ורגע.
כולנו משתוקקים ליותר סיפוק, יותר מימוש, יותר כסף, יותר רווחה, יותר הנאה, יותר הצלחה…
מג’ים רון ז”ל, גדול המאמנים למדתי: “אם אתה רוצה יותר, אתה צריך לעשות יותר”.
בחודשים האחרונים יש לי חברותא. לאחרונה הבנתי דרכו שאחת המתנות הגדולות שקיבלתי זו היכולת לחולל שינויים מהירים בתוכי והיכולת להוביל לשינויים. עכשיו אני מצליחה לראות בבהירות את המקור לשינויים הגדולים שלקוחות שעובדים איתי תקופות ארוכות עושים. הם עוקרים שורשים שוטים וזורעים זרעים לפירות עסיסיים.
אני כותבת את הפסקה הזו ושורה ארוכה של שמות צפה לי בראש ואני אומרת, לכל אחד ואחת מכם:
תודה רבה שאפשרתם לי לחולל אתכם ולכם שינויים.
מילות סיום:
במידה ובתוכך עולה הרצון ל- “יותר” בעסק שלך וכבר זיהית שהרגע בשל לכך ונכון לך מישהו שילווה אותך בשינוי – אני שמחה לספר לך שעכשיו אפשר להצטרף למסלול ליצירת מערכת שיווק אפקטיבית באינטרנט – הסיסטם.
במסגרת המסלול עומד לרשותך הידע המקצועי הדרוש כשהוא מפורק לרזולוציות קטנות שמנחות לפעולות מדויקות + ליווי אישי צמוד בביצוע, ברמה שבועית, שמבטיח שהשינוי שבחרת בו – אכן יקרה והזרעים ישרישו ויצמיחו עצים עם פירות עמוסי עסיס.
אני מזמינה אותך לבחון אם זו הזדמנות בעבורך, הזדמנות שעשויה להיות החוליה שתחזק לך שרשרת הצמיחה בשנה הקרובה.
שינויים – איפה זה פוגש אותך ? האם לקחת משהו אחד מהפוסט הזה שמחזק אותך לעשות שינוי כלשהו בחיים, מהו ?
אשמח מאוד שתשתפו את הפוסט הזה בקרב מעגל המכרים והקולגות שלכם- מישהו עשוי לקבל השראה ולהפסיק לעשן, לחיות חיים בריאים יותר או לעשות שינויים בפלחים אחרים בחיים. שתפו 😎 .
וגם – השאירו תגובה כלשהי… שארגיש אתכם.
שימשיך ויתעצם הטוב הזה.
תגובות
עדין אין תגובות בפוסט זה.