הטלטלה שיצרה סדקים בספינת קייסי קולג’

במהלך יוני 2012 חוויתי טלטלה תודעתית גדולה מאוד שהצליחה
לזעזע את ההסתכלות שלי על החיים, ברבדים השונים בהם,
בכלל זה על העתיד של קייסי קולג’.

אחת התובנות המשמעותיות שהתגלתה לי היא שהביטוי הנוכחי של “ה-הצלחה” של קייסי קולג’,
אין בה בכדי להעיר את הענק שבתוכי, אין בה בכדי להעיר את התשוקה לפעולה.

ככל שנקפו הימים והזיהוי של הדיסוננס הגדול בין החוויה הרגשית מול ההצלחה העסקית הלך והתבהר, התבהרה גם ההבנה שחייב להתרחש שינוי משמעותי בקיום ובפעילות של קייסי קולג’ על מנת שאוכל להמשיך ולהוביל את החברה שלנו לגבהים חדשים, ל-“הצלחה” שיש בה התעוררות, שמחה, וסיפוק כפי שהיה עד יוני 2012.

השבועות האחרונים הוקדשו לחיפוש.
חיפוש אחרי הנוסחה הנכונה, אחרי המבנה הנכון, אחרי הפתרון שיהפוך את היצירה למרגשת.
להבדיל מאופי החיפוש האקטיבי שאפיין את ההתנהלות שלי בשנות חיי הארוכות, החיפוש הפעם, מבחירה,
היה ועודנו חיפוש פאסיבי.
הגילוי צפוי ועתיד להתגבש לכדי דבר מה סגור, שלם, והרמוני ברגע הנכון וההבנה שאיני יכולה להאיץ
תהליכים ברבדים השונים של ההוויה והחוויה, מוחשית וגדולה יותר מכל הרגל ישן שלי.

בחרתי לקבל את אי הידיעה ולהיות בה מתוך ידיעה פנימית עמוקה שהתשובות נמצאות וממתינות לחשיפה ולגילוי עם הזמן.
גם המילים האלה שאני כותבת עכשיו ומשתפת אותך, הן פרי של ההמתנה והקבלה הזו.
הן פרי של הבנה שנולדה שבועות ארוכים אחרי הרגע בו התרחש האירוע שסדק ויצר בקיעים בספינה היציבה הזו שנקראת “קייסי קולג'”.

כתיבה היא אחד הכלים לחשיפת ידיעות פנימיות, נסתרות או גלויות, וזה לא סוד שהיא משמשת ככלי התפתחותי באסכולות רבות (“דרך האומן” היא אחת הידועות שבהן).
יכולתי לבחור לכתוב למחברת ולספר לך בסופו של דבר רק את השורה התחתונה.

האופציה השנייה שעמדה מול עיני הייתה לכתוב ולשתף את קהילת בעלי העסקים שעוקבים וקוראים את החומרים שאני כותבת כבר שנים מתוך הבנה שיש פה תהליך עמוק, תודעתי, התפתחותי ועסקי שכל אחד יכול לקחת ממנו משהו ואולי אפילו להצליח לשנות תודות לדברים האלה, משהו במרחב האישי והעסקי.

הפוסטים בסדרה עומדים להיות חושפניים במידת מה.
באופן אישי אין לי כמובן בעיה עם הפרטים שייחשפו כי אני מאמינה שיש בהם בכדי להעצים ולהצמיח עולמות והזדמנויות חדשות בחייהם של הקוראים ואני מאמינה שזו השליחות שלי בחיים האלה.

אני מזמינה אותך להשתתף : לקרוא, לחשוב, לזהות מה החוויות שאני כותבת עליהן מעוררות אצלך, לראות איפה זה פוגש אותך וכן – להסכים לחוות את כל מה שמתעורר.

אני לא מבטיחה סיפורים קצרים לימות הקיץ החמים, לא מדובר בפרפראות וגם לא בנשנושי תוכן. מדובר במילים כנות, לעיתים חושפניות, מילים שרבים מאיתנו משאירים עמוק אבל כשמוציאים החוצה מתחילות להיווצר הזדמנויות חדשות לצמיחה. אני מזמינה אותך להיות עד ושותף בתהליך השינוי שהולך ונרקם אצלי ובקייסי קולג’.

ולסיום, שני נושאים קטנים לפני שאני מזמינה אותך לקרוא מה טלטל כל כך חזק את עולמי הפנימי והחיצוני ולהשתתף בחקירה ובגילוי של כל מה שנסתר עדיין ממני.

הראשון : אני יודעת שהמילים האלה הגיעו אליך כי יש לך עניין ישיר או עקיף בשיווק באינטרנט – זו הסיבה שבגללה הכרנו.
אני גם יודעת שלא בהכרח מעניין אותך להיות עד לתהליך שתיארתי כאן או לתהליך התפתחות אישית כזו או אחרת. יש לך אפשרות להיפרד מאתנו כבר כעת אבל יש לך גם אפשרות לגייס מעט סובלנות ולהמתין לחומר המקצועי שאנחנו מפרסמים בנוגע לשיווק באינטרנט. כל בחירה שלך לגיטימית ומקובלת , אני בכל מקרה, אשמח לנוכחות שלך איתי.

ולנושא השני והאחרון לפני הצלילה לעומק התהליך.
אין לי ספק שלתגובות ולדעות שאקרא מתחת לכל פוסט תהיה השפעה גדולה ורבה על הלמידה האישית שלי ועל ההבנות שיעלו ויצמחו מתוך התהליך הזה ולכן אני ממש מבקשת ממך להסכים ולשתף אותי בכל מה שעולה בדעתך. למילים שלך יש כוח, בעצם משמעותן ובעצם קיומן ואני אשמח מאוד לשמוע אותן כאן למטה.

וכעת, לאירוע הראשון שטלטל את עולמי. [להמשך קריאה יש ללחוץ כאן ]

תגובות (8)

  1. שרון :

    קרן יקרה. מאחלת כוחות נפש…
    לחיים יש את דרכם ללמד אותנו… (לפעמים תוהה אם זה אמור היה להיות כל כך קשה).
    תודה על השיתוף. זה לא מובן מאליו.

  2. מאיה :

    יעוד הוא לא דבר אחד. יעוד יכול להתפתח. יעוד יכול להישתנות.
    כדי לדעת – צריך לפנות זמן ולהקשיב, לתת לדברים להגיע.
    מאחלת שנדע להתאבל ושנדע לשמוח
    שנהיה בריאים בגופנו ובנפשנו.

  3. דבורה :

    קרן יקרה
    את מדהימה בעיניי .
    מי שמאפשרת לעצמה להיטלטל ולהיות באי-וודאות , יש לה “אדמה” מאד יציבה בחייה ובטחון עצמי שקיבלה במהלך החיים מאותה אמא . הרגשתי וחוויתי אותך לאורך כל הפוסט . בזכות זה שאת מאפשרת להכיר אותך.
    מאחלת לך למצוא את התשובות ללא ייסורים רבים ולהיעצר על “הבלטה” הנכונה והיותר מתאימה לשלב זה של חייך.
    מעריכה אותך כ”כ בלי להכיר אותך ….
    מחבקת
    דבורה

  4. שלמה גאלדשטיין :

    ב”ה

    שלום קרן

    מעריך אותך מאוד,

    א- על ההתבוננות במה שקורה ליקירייך ולך, והסקת (או חיפוש) מסקנות לגבי העתיד.
    ב- על החשיפה בפני כל.

    לא חושב שיש בידי כרגע מספיק נתונים כדי להגיב, על נושא רגיש כזה מעבר למה שכתבתי.

    רפואה שלמה לאמך (מה שמה ושם אמה)

    כל טוב, שלמה

  5. אפרת בדיחי :

    קרן יקרה,

    משתתפת במה שאת מתארת, כבוגרת בית הספר של החיים באותה מחלקה – אבא שסבל בשנותיו הארונות מאלצהיימר, ואמא תבדל לחיים טובים ושמחים, שלמרבה הצער הולכת בעקבותיו גם בעניין הזה.
    באמת אין הרבה עצות נבונות לעת הזאת, והעיקר הוא עצם הידיעה שיש שותפות והשתתפות; שכולנו רקמה אנושית אחת חיה, ושבשביל הלא מסומן שבו אנחנו מהלכים, כבר דרכו רגליים לפנינו.
    כשהמחלה המכאיבה הזאת פוגעת באנשים, שהרוח היא מרכז עולמם – זה כואב כפליים. כי כשהרוח מתחילה לסור מעליהם בהדרגה מידרדרת – לכאורה, מה כבר נשאר כבעל משמעות…
    כשעינינו רואות, שיקירינו מודעים למצבם, ומתוך ניסיון לשמור על מה שנותר מכבודם – הם מגייסים את כל האינטלקט והקוגניציה וההומור כדי לחפות על מבוכתם – זה שוב מכאיב בכפליים.
    האמונה היא משענת לעת הזאת, ולא מאד משמעותי איך קוראים בשם למושא האמונה: לבורא, ליקום, לאמונה באדם, יציר כפיו של א-להים.
    כך או אחרת, הידיעה שאנחנו עושים ככל שיש לאל ידינו, מקבלים את יקירינו באהבה ובחמלה במצבם המשתנה, וכל השאר – ביד מי שמעלינו – יש בה כדי להרגיע מעט את הצער. חשוב לא לתת לצער את מלוא הבמה, שלא יטרוף את שיקול הדעת הנחוץ כל כך לעת הזאת; שלא ירעיש את כל עולמו של הרגש, ויסכסך עלינו את עולמנו ברגשות דכדוך, או גרוע מזה – ייסורי מצפון ורגשות אשם קטלניים.
    רק לעטוף את הורינו בהכרת טובה על כל מה שנתנו לנו, החל בעצם מתנת החיים, ועבור דרך כל ההשתדלות שלהם, על פי דרכם ויכולתם, על הרצון שיהיה לנו טוב בכל מובן.
    רק לחבק אותם בנחת מצאצאיהם, בכל דור שיבוא.
    רק להיות איתם ולצידם ככל האפשר, תוך שמירה על מהלך חיינו בשפיות ושמחה.
    אולי גם על כל אלה שר אביתר בנאי – “כאב הוא הזדמנות להירפא”,
    גם במערכות היחסים הנפתלות לעיתים, בקשר הבין-דורי, בעידן המורכב שבו אנחנו חיים.

    הרשי לעצמך להיות לפעמים חלשה ומצטערת,
    ובעיקר – קחי נשימה עמוקה ותמיכה מכל סובביך,
    בידיעה שאת עושה הכל ומעבר לזה, לרווחת אמך,
    ובתפילה שבדרכה החדשה, שלום יהיה לה.

    ביום זה של צמיחה מתוך חורבן,
    של בניין חדש מתוך אהבת חינם,
    מברכת אותך באך טוב!
    להתראות,
    אפרת

  6. יהודית/ג'ודית :

    קרן יקרה,
    מאוד התרגשתי לקרוא את דבריך והשיתוף בשקיפות מלאה כפי שעשית.
    אני מזדהה עם דבריך מתוך חוויה אישית שלי בהווה ועבר הקרוב אי שם לעתיד, עם קרובה שלי…
    הדבר מכה יום אחד באופן בלתי צפוי. כל אמות הסיפים מזדעזעים ברמות הסטריות.
    ואת עומדת בזה באומץ, בחמלה גדולה כל כך, מתוך אהבה אינסופית לאימך שמורגשת בכל מילה בכתיבתך. פתאום את מגלה את העוצמות האמיתיות הטמונות בך – שהן הרבה מעבר לקרייירה אישית בפי שהיתה עד יוני 2011… העוצמות האלה, יכולת הקשב, הסבלנות, החמלה, האהבה ילכו ויתגלו לך יותר ויותר.
    בפרטי אשלח לך עצה קטנה עם קישור. ואם תרצי תתיחסי לזה. אך לא מרגישה שכאן הוא המקום הנכון לעשות זאת.
    חיזקי ואימצי.וגלי בך את ה-איכויות הגבוהות ביותר שאדם נחון בהן.
    כל הטוב והברכה,
    מכל הלב,,
    יהודית / ג’ודית

    • קרן כהן :

      תודה רבה ג’ודית על המילים כאן
      תודה רבה על המיל הפרטי – בהחלט אשקיע בזה קריאה ובדיקה

      קרן

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים