כך תחסוך לעצמך מאמן עסקי

מה עדיף יותר: מסטרמיינד, מאמן עסקי או שניהם ?

בפוסט הקודם על כוחו של מסטרמיינד דיברתי על הצורך האובייקטיבי של בעל עסק קטן במוחות חושבים נוספים,
איתם הוא יכול להתייעץ, לקבל חוות דעת, ולהיעזר בתהליך קבלת ההחלטות.

לא פשוט לשבור את דפוסי החשיבה לבד וגם לא פשוט להתמודד עם קשיי ההתפתחות העסקית לבד.
לעיתים הקושי נובע בפשטות מחוסר ידע. לעיתים הקושי נובע מאמונות מגבילות.
לעיתים הקושי נובע ממערכת יחסים מורכבת עם כסף.
לעיתים הוא נובע מאיכויות שלא מתגמלות כמו דחיינות, פיזור, נטייה לקפוץ מדבר לדבר, קושי לנהל את הזמן ועוד אלף ואחת סיבות.

בשורה תחתונה, כדי לצאת מהקופסה ולהיות מסוגלים להתבונן על כל סיטואציה או מקרה מזוויות נוספות, למצוא רעיונות נוספים לפתרון, להגיע לתובנות עסקיות חדשות ולצאת לפעולה מנקודת מוצא שונה –  דרוש קול רענן שידבר אחרת ממה שהקול החשיבתי השגרתי טוען.

את הקול הזה יכולה להביא קבוצת מסטרמיינד שבה שותפים בעלי עסקים קטנים שמתחבטים ומתמודדים עם בעיות דומות בחיי היומיום העסקיים. את הקול הזה יכול להביא גם מנטור או מאמן עסקי.
אני מאמינה שהמצב האידיאלי הוא כמובן שילוב של הקולות, גם מסטרמיינד וגם מאמן עסקי.

השאלה היא: איך בכלל יכולים בעלי עסקים קטנים לכלכל גם קבוצת מסטרמיינד וגם מאמן עסקי לאורך שנת עבודה ?

המסטרמיינד הפרטי שלי בעלייה מהוואדי

לפני שאני עונה על השאלה הזו, אני רוצה דווקא לצאת לסיפור פנימי, אישי, בתוך הפוסט הזה.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויית למידה עסקית אישית שהתרחשה דווקא בסיטואציה הכי לא עסקית והכי לא חינוכית, בעזרתו של קול אחד נוסף.

ביום שישי האחרון יצאתי לסופשבוע רגוע בצפון והתארחתי אצל חברה.
יום שישי, לפנות ערב, אחרי שנת צהריים מתוקה וערבה הציעה לי חברתי שנצא לפיקניק וטיול.
מיד שמחתי על האפשרות לעשות קבלת שבת בטבע, במיוחד שהאור בשעה הזו כבר הזהיב והשמש סיפרה שהיא תוך שעתיים תשקע.
הגענו לפארק גורן וממנו ירדנו בשביל המסומן של נחל כזיב, מטה בוואדי אל יעד שלא הכרתי.
לא היה לי מושג לאן נגיע בסוף הירידה וגם לא חשבתי על העלייה 🙂
ירדנו וירדנו וירדנו עד שהגענו אל בריכת מים טריים, מוקפת בסלעים והמון ירוק

חלופה לשירותי מאמן עסקי

האלוהות במיטבה התגלתה לי והלב שלי התמלא אושר. בילינו שם כשעה והשמש כבר שקעה.
אחרוני הציפורים מצאו את הענפים שלהם ללינת לילה, אי שם מרחוק שמעתי קולות תנים ואת קולה של חברתי אומר: בואי נתחיל לעלות בחזרה, יש לנו דרך ארוכה והשמש שקעה.
טו מייק דה סטורי שורט, למרות שעכשיו מגיע העיקר, התחלנו לטפס.
תוך 2 דקות איבדתי את קצב הנשימה הנינוח, לא היה לי אוויר ושרירי הירכיים שלי התקשו וצעקו: תעצרי.
היא ראתה שקשה לי והציעה :לי בואי ננוח. קיבלתי, ועצרתי לדקה. עברה דקה ומיד המשכתי. ראיתי שיש לנו עוד דרך ארוכה והחושך כבר מסמיך. וכך, כל 10 צעדים היא הציעה לי לנוח וכל 10 צעדים הרגשתי לא בנוח לעצור ולנוח, כי ראיתי שיש לנו עוד דרך ארוכה והחושך מסמיך. כן, זה חתיכת הר לעלות כשאין כושר בגרוש.
אי שם לקראת הסוף, כשכבר אפשר היה לראות את הפיק של ההר, הלב שלי איים לפרוץ החוצה מהחזה וידעתי שמותר לי לנוח כי יש לי פרטנרית תומכת, ומאפשרת, ומבינה ולא מבקרת ובכל זאת, לא עצרתי אלא רק ראיתי את הקושי שלי לעצור כי רציתי לסיים את המסלול עד הסוף, כמה שיותר מהר.

בשנייה הבליחה במוחי המחשבה ש “איזה קטע, גם בזירה העסקית אני בדיוק אותו דבר. רואה את המטרה, רואה את הדרך, יודעת שהדרך ארוכה, רצה אותה כמעט בלי נשימה, מאבדת את הכוחות ומגיעה לסוף בלי אוויר ובלי יכולת ליהנות מהפסגה”.

שיתפתי אותה בתובנה הזו והוספתי שאני חייבת ללמוד לעצור לנוח, בכל פעם שאני מרגישה עייפה, בלי להרגיש אשמה שאני לא דוהרת את הדרך בזמן הקצר ביותר. היא ענתה לי בחיוך: אז בואי נעצור וננוח.
האוטומט שלי ענה: אבל הנה, ממש עוד מעט אנחנו מגיעות למעלה.
והיא ענתה: וממש עכשיו את יכולה כבר להתחיל לעשות את השינוי שדיברת עליו.
זה היה שיקוף כל כך בהיר ומדויק ולכן הוא פגע בדיוק בנקודה הנכונה. התיישבתי על הקרקע באמצע השביל, היא התיישבה לצידי, נהנינו מהרוח שטילטלה את צמרות העצים, מהירח ששט בשמיים ומקולות התנים. פטפטנו עוד 15 דקות וקמנו לדרך.
למכונית הגענו כעבור 5 דקות. זה כל מה שנשאר, 5 דקות. אלא שהגעתי עם אנרגיה, ושמחה, וחיוניות והתלהבות עצומה על האפשרות להגיע למטרה ולסיים דרך קשה גם בדרך אחרת.

ולמה אני מספרת לכם את זה כאן?
כי אלמלא חברתי (ששמה שמור במערכת) שהייתה שם, עם האיכויות המופלאות של הבנה, והקשבה, ושותפות לדרך, והתבוננות משותפת –
קרוב לוודאי שהייתי מגיעה למטרה תשושה, הרוסה ולא זוכרת שיש פה הנאה.
חברתי, לצורך העניין, הייתה הקול הזה עליו דיברתי בתחילת הפוסט.
הקול אחר, הרענן, השונה – זה שמדבר אחרת מהקול שמדבר בראש שלי.
ותודות לעצם קיומו ולעצם ההקשבה לו, יכולתי בעזרתה להתחיל לחולל את השינוי תוך כדי ישיבה 🙂

הפתרון שלנו לסוגיה: איך לכלכל גם קבוצת מסטרמיינד וגם מאמן עסקי

האם החיים העסקיים שלנו הם טיול? האם החיים העסקיים שלנו הם משחק ?
זה עניין של השקפה.

אבל מה שבטוח, זה שללכת בדרך שבה אתם זוכים מאיכויות של שותפות, הקשבה, הבנה, ראייה אחרת, רעיונות חדשים וקול רענן – יוצר שינוי.

ונחזור לשאלה מלמעלה: כיצד באמת יכול כל בעל עסק קטן להרשות לעצמו, תקציבית בעיקר, לכלכל גם קבוצת מסטרמיינד וגם מאמן עסקי לאורך שנת עבודה ?

התשובה על זה לא פשוטה אבל ראשית, אני חושבת שזה אפשרי
ושנית אני חושבת שיש לנו פתרון שיכול לענות על הבעיה הזו, רק למי שהנושא מעניין אותו. על הפתרון בהרחבה תוכלו לקרוא כאן.

נשמח לתגובות שלכם ובמיוחד לשאלה: אילו פתרונות יצירתיים עולים לכם לפתרון סוגיית המוח הבודד של בעל העסק הקטן ?